העבודה הנוכחית עוסקת בגישה הדיאולוגית וביישומה בגן הילדים, כאשר בבסיס החינוך הדיאלוגי נמצאת התפיסה ההומניסטית הרואה את הילד במרכז- כבעל מכלול של יכולות וכישרונות, וכאדם שיש לכבדו ולהוקיר.
שאלת המחקר שנבחנה היא: כיצד תופסות הגננות את המעבר מגן מסורתי לגן הפועל בגישה דיאלוגית?
הבסיס הפילוסופי- חינוכי של הגישה הדיאלוגית נמצא בתורותיהם של סוקרטס ואפלטון בעת העתיקה, בובר, רוגרס ופרירה במאה העשרים. בבסיס החינוך הדיאלוגי נמצאת התפיסה ההומניסטית הרואה את הילד במרכז- כבעל מכלול של יכולות וכישרונות, וכאדם שיש לכבדו ולהוקירו.
המושג המרכזי בחינוך זה הוא דיאלוג. דיאלוג הוא שיחה שהמעורבים בה מתעניינים בזולתם הן מבחינת אנושיותם המשותפת והן מבחינת אישיותם הייחודית ותוך כדי הסתמכות על אמון, כבוד, פתיחות וקשב הדדיים הם מתקדמים יחד אל הבנה טובה ומקפת יותר של עצמם, של זולתם, ושל הקשרי החיים המשותפים להם.
המחקר הנוכחי בוחן כיצד תופסות הגננות את המעבר מגן מסורתי לגן הפועל בגישה דיאלוגית?
הבדיקה נערכה בקרב 12 גננות. שיטת המחקר שנבחרה היא השיטה האיכותנית, כאשר כלי המחקר הנבחר היה ראיון מובנה עם הגננות וקידוד התשובות באמצעות קריטריונים לניתוח.
הממצאים העיקריים על פי תפיסות הגננות התמקדו בכך שהגישה הדיאלוגית מקנה כבוד רב לילדים באמצעות הקשבה, מתן אחריות, הגישה הדיאלוגית מאזנת בין חופש לגבולות באופן בו היא מאפשרת חופש אך גם מציבה גבולות ברורים, הגישה הדיאלוגית מפתחת עושר פנימי בקרב הילדים, למידה משמעותית, ידע והבנה, הגישה הדיאלוגית מובילה לפתיחות, שתוף וחופשיות בגן ויוצרת קהילה שיתופית ופורה, הגישה הדיאלוגית מעצימה את הילדים, את יכולותיהם וכישוריהם, אך מחייבת התייחסות אישית לכל ילד וילד ומצריכה גיוס צוות מיומן לצורך יישום הגישה.
1. מבוא
2. סקירת ספרות
2.1 הקדמה
2.2 שינויים במערכת החינוך
2.3 מאפייני הגישה הדיאלוגית
2.4 חינוך דיאלוגי בראיית הוגי דעות
3.שיטת המחקר
3.1 שיטת המחקר והסיבות לבחירתה
3.2 המשתתפים
3.3 כלי המחקר
3.4 הליך המחקר הצפוי
3.5 אופן ניתוח הממצאים הצפוי
4. ממצאים
5. דיון
6. מקורות
7. ראיונות