בהיות ציבור המורים מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך ויעילותה, עליהם להכיר במורכבות החברתית הסובבת סביב המהגרים , בכלל זה על המורה להתייחס לעמדות קדומות והתנהגות כלפי מהגרים. בבתי ספר ציבוריים בכוללים גיוון אתני, ילדים מהגרים וכדומה ניכרת הסלמה ויחס שלילי. לכן, מחנכים צפויים להפוך פעילים יותר בכל הקשור לשינוי הסביבה החברתית כסביבה המכירה והמכילה מהגרים.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את תפיסות מורים אודות תלמידים מהגרים

הגירה הנה תופעה המציינת פרטים אשר עוברים ממקום אחד למשנהו בחיפוש אחר חיים טובים יותר. יש ראל הנה מדינת הגירה , כאשר המהגרים מהווים מרכיב משמעותי בה . ככלל, החברה הישראלית מקיפה כ 70 קבוצות אתניות יהודיות שונות שמקורן במדינות רבות.

האוכלוסייה הפגיעה יותר הם בני הנוער. בני נוער אלה מתגוררים באזורים מקופחים, נחשפים לאלימות, מתויגים בבית הספר על פי מעמדם הכלכלי והתרבותי ולכן חשים ניכור רב. אל מאפיינים אלו מתלווה מערכת היחסים המשפחתית, כאשר ילדים מושפעים מהסמכות ההורית, לכידות משפחתית, מהחשיפה לאלימות בתקשורת ובשכונות.

העבודה הנוכחית עוסקת בתפיסות מורים אודות תלמידים מהגרים, כאשר שאלות המחקר בדקו כיצד בא לידי ביטוי הקשר בין עמדת מורים כלפי מהגרים , תחושת השליחות וחופש הפעולה לבין תפקודם בכיתה כלפי המגרים ו-האם יש קשר בין רמת ההכשרה של המורה לבין התמודדות שלו על תלמידים מהגרים בכיתה ?

הבדיקה כללה נחקרים מורים ,גברים ובעיקר נשים.כלי המחקר כלל שאלות ביחס לעמדות מורים כלפי מהגרים ושאלות ביחס לתפקוד המורה בכיתה ושאלון סוציו-דמוגרפי.

מסקנות המחקר מעלות כי ככל שתפיסת תחושת השליחות בקרב המורה הינה רבה יותר, מידת תפקודו של המורה בבחינת שילוב תלמידים מהגרים תימצא גבוהה יותר וכי מורות בעלות שליחות גבוהה יותר, נוטות לתפוס את תפקודן כנמוך יותר.