על-פי הגדרות משרד החינוך, התרבות והספורט (להלן – משרד החינוך), נושר הוא נער בגיל חינוך חינם (5–17) שאינו לומד בבית-ספר הנתון בפיקוח משרד החינוך. נשירה גלויה היא תוצאה של תהליך מתמשך, בדרך כלל לאחר תקופה ארוכה של נשירה סמויה (שמאפייניה הם היעדרויות תכופות, ניכור כלפי בית-הספר, דחייה חברתית, התנהגות אלימה וכדומה.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את תופעת הנשירה מנקודת מבט של מחנכי כיתה במגזר הערבי.

הנשירה מוגדרת כתופעה בה בני נוער וצעירים בישראל של שנות האלפיים אינם מצליחים לזכות להשכלה בסיסית ולסיים לימודים ולהיות בעלי השכלה משמעותית פורמאלית או בלתי פורמאלית, שתוכל לשמש אותם בבגרותם.

תופעת הנשירה כוללת "נשירה גלויה" המגדירה מצב של ניתוק פיזי של הנער והנערה ממערכת החינוך המיועדת לבני גילם ו"נשירה סמויה" המגדירה אוכלוסייה שנעדרת בתכיפות רבה ממערכת החינוך או שיושבת בכיתה בצורה פסיבית ואינה משתתפת באיזו שהיא למידה משמעותית ואפקטיבית שתורמת להסבר כוללת את הנושרים ה"גלויים" וה"סמויים" בקטגוריה אחת – "נושרי השכלה". לדעתה אלו אלפי בני נוער שלא יקבלו תעודת בגרות ורבים מהם לא יסיימו 12 שנות לימוד.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את תופעת הנשירה מנקודת מבט של מחנכי כיתה.

המחקר מתבסס על ראיונות לשתי מורות המתמודדת עם נשירה בכיתתן.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי המורות רואות את נשירת התלמידים כבעיה חמורה ומדאיגה . כלומר קיימת מודעות לבעיית הנשירה במגזר הערבי וכן קיימת מודעות לנזק הנגרם לילדים הנושרים ממערכת החינוך ומהעובדה כי הנשירה פוגעת בפרנסתם העתידית. המסקנה העולה כי בעיית הנשירה הולכת ומחמיה ולבית הספר אין כלים למיגור התופעה.