עוני הינה תופעה בינלאומית, היסטורית, חוצה יבשות, חברות ותרבויות. עם זאת, חברה מודרנית (ובעיקר זו המערבית) מנסה לצמצם את התופעה עד למינימום. יש עם כך לא מעט בעייתיות שכן עוני הוא מושג הנעדר כל הגדרה אוניברסאלית מקובלת, ועל כן הוא נתון למגוון פרשנויות וללא מעט ומניפולציות.

במסגרת העבודה הנוכחית נבדקה שאלת המחקר הבאה: מהי המדיניות בישראל לחילוץ מהעוני?

העוני אינו בהכרח סטאטוס אובייקטיבי התלוי רק ברמת הכנסה העונה על צרכי משק הבית ובני המשפחה, אלא מדובר בתופעה רחבה יותר התלויה באופן שבו מתבצעת חלוקת המשאבים בחברה ועד כמה אותה חלוקה באמת עונה על צרכי המגזרים והקבוצות השונות בחברה.

בישראל, בדומה לבריטניה ולארצות הברית התעוררה גם מגמה ניאו ליברלית בכל הקשור למדיניות החברתית הנהוגה במדינה החל משנות ה80 וניתן לראות במחאה החברתית שפרצה ב-2011 את שיאה של המדיניות הניאו ליברלית. כלומר, המניעים לפרוץ המחאה החברתית נבעו מהמדיניות הכלכלית של כל ממשלות ישראל בעשרים השנים האחרונות. מדיניות זו הקטינה מאוד את ההוצאה הציבורית הכוללת את השירותים החברתיים ואת החינוך, הבריאות, הדיור ציבורי והרווחה. המחאה החברתית שיקפה את עמדת הציבור כלפי המדינות החברתית בישראל וזאת בשל המצוקה הכלכלית הגוברת של מעמד הביניים וכן עלייה בשיעור העוני במדינה.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון כיצד המדיניות החברתית בישראל משפיעה על העוני בתחומים: תעסוקה, חינוך ודיור.

הבדיקה נערכה באמצעות ספרות לפי החלוקה לפרקים הבאים :המדיניות החברתית בישראל, & עוני: & השפעת המדיניות החברתית בישראל על העוני בתחומי תעסוקה, חינוך ודיור.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי בדיקת השפעת המדיניות החברתית העלתה השפעות שליליות כגון: הגדלת אי השוויון, עלייה בשיעור העוני, ירידה במעורבות המדינה מבחינה תקציבית בחינוך , ירידה ברווחה, , שחיקת השכר, עלייה במחירי הדיור וכן עניים הפכו ליותר עניין ובעלי המשורות הגבוהות נהנו מעלייה בשכרם. ניתן להבין כי המדיניות החברתית הנהוגה במדינת ישראל, אינה מביאה בהכרח לתוצאות רצויות , בעיקר עבור העניים בחברה הישראלית.