אוטונומיה נקשרת לעצמאות, לחירות בחירה, ותנועה. ככלל, כל אחד זקוק לעצמאות על מנת להפוך להיות יוזם ואקטיבי. זכויותיו של החולה מעוגנות זה מכבר ב"חוק זכויות החולה". החוק נועד בעיקרו להגדיר את מערכת היחסים בין החולה והרופא, והוא מסמל את תום העידן שבו היה הרופא "אדונו" ו "פטרונו" של המטופל, ואת תחילת עידן חדש שבו הפך החולה "אוטונומי על גופו".

העבודה הנוכחית דנה בסוגיה אתית בתחום הרפואה, כאשר בהתאם לאתיקה הרפואית, רופאים חייבים להשתמש בכישוריהם בדרך שמקדמת את טובת המטופל. הם חייבים לפעול בתחומי החוק, לציית לצו מצפונם ולשקול את התועלות והנזקים- טובתם של מטופלים. מעל לכל ורופאים חייבים לפעול בהתאם לטובת הלקוח .

במהלך המאה העשרים זכו הרופאים למעמד של בעלי מונופול במערכת הבריאות. עד שנות ה-60 התנהלה העשייה הקלינית במסגרת אינטימית של רופא- חולה וההחלטות הקליניות בה היו בידי הרופא שהתחשב בשני עקרונות אתניים בלבד: לא להזיק ולהטיב, אפילו אם נעשתה הרפואה במסגרות מאורגנות כמו קופת חולים הקופה לא התערבה בהחלטות הרפואיות אלא סיפקה שירותים. המודל ה"פטרנליסטי" המעמיד את הרופא בתפקיד המחליט ואת החולה בתפקיד פסיבי.

בעבר הרופא פעל על פי הגישה הפטרנליסטית וקיבל את ההחלטות על חייו ובריאותו של החולה לבד, תוך שהוא ממעט ככל האפשר ממסירת מידע לא חיוני לחולה, למעט הנחוצה לו על מנת לשנות את אורח חייו ולנטילת הטיפול שיביא להבראתו. הגישה הפטרנליסטית לא נבעה מהתנשאות, אלא מפערים אמיתיים – ברקע החברתי כלכלי ופערי השכלה אשר התקיימו על פי רוב בין רופא למטופל באותה עת. מעמדו של הרופא מיוחד של מי שהוכשר לעסוק בתחומים המצויים מעל מקצועות היומיום ונוגעים בהחלטות גורליות ממש של חיים ומוות והרופא ייטיב לעשות זאת מהאדם הפשוט כי אין לו את הכלים לקבל החלטות כה מורכבות.

ממהלך עבודה ניתן להסיק שלא תמיד ישנו צורך בשלילת הפטרנליזם באופן אוטומטי בלתי רצוי. לדוגמא, כאשר מגיע חולה חסר הכרה לבי"ח כללי ומיד מוכנס לחדר הניתוח, האם זו גישה פטרנליסטית שלילית של הרופא ש"יודע מה טוב לחולה"? נטל הטיפול בחולה נמסר לידיו של הרופא החייב לרכז את כל כולו של והחולה וכן בני המשפחה להיות בטוחים שטובתו לנגד עיני הרופא המטפל.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הגישה המתפתחת כיום דוגלת לכך שבמסגרת וביחסים של מטפל מטופל ערך האוטונומיה של המטופל יהיה הערך הדומננטי ואף העליון תוך כדי דחיקת הפטרנליזם הקלאסי והנהוג בעבר וזה מתהווה במיהול חוקים פטרנליסטים המשולבים עם חוקי היסוד של כיבוד האדם ופרטיותו וזכותו על גופו וכן הלאה. מצד שני, ישנם מקרים אשר הפטרנליזם אכן נדרש ואף מחוייב במציאות על מנת לתת את הטיפול הנכון והמתאים ביותר לחולה.