תעשיית הקולנוע ככלל, משקפת את ערכי התרבות של הזמן והמקום וייצוג הנשים בקולנוע הוא פונקציה של ערכים אלה . הקולנוע הפלסטיני מציג אומה אשר נושלה מאדמתה, אומה המצויה באיום תמידי, אומה השואפת לחזור למולדת, לאחר ההפסד הטראומתי של המולדת. כאב אובדן האדמה והמולדת בא לידי ביטוי בסמלים ויזואליים: הבית, כפר, עץ זית, צבר, נופים פסטורליים, וכן הלאה – זהו קולנוע המייצג את הטראומה עקב האובדן

העבודה הנוכחית תבחן כיצד מוצגת הדמות הנשית בסרטים "עומר" ו"וילה תומא", האם הנשים נמצאות בספירה הפרטית והציבורית, האם הנשים בסרט מניעות את העלילה?

החברה הערבית מציגה סדר חברתי-פטריארכלי המושתת על שליטת אב המשפחה. שליטה גברית הנה לגיטימית בחברה הערבית וניזונה מקודים תרבותיים המשפיעים על חייהן של נשים: המיניים והקולקטיביים. האישה הבדואית , תפקיד ללדת וכוח הרבייה הופך אותה למרכז משק הבית . היא אינה רשאית לקיים אינטראקציה עם גברים מחוץ לגברים במשפחתה , נדרשת לנהוג בצניעות ולעטות על פניה רעלה. נישואי האישה מונעים מהאינטרס קולקטיבי להרחיב את הקבוצה.

הסרט הפלסטיני "עומר" (2013) היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר, מה שהופך אותו לסרט הפלסטיני השני אשר היה מועמד לפרס פסלון הזהב היוקרתי. הסרט "עומר", בבימויו של האני אבו אסעד, מגולל את סיפורו של אופה צעיר שנעצר והוכה על ידי סוכני ביון ישראלים לאחר ששלושה פלסטינים צעירים מחליטים להרוג חייל ישראלי. עומר נאלץ לעבוד כסוכן כפול עבור המודיעין הישראלי, והסרט עוקב אחר החלטות קשות עמם הוא מתמודד.

הסרט השני הוא הסרט "וילה תומא". הסרט מתאר את מצוקתם של הפלסטינים החיים בגדה המערבית הכבושה. העלילה מתרחשת ברמאללה בימים הראשונים של הכיבוש הישראלי. העלילה עוקבת אחר שלוש אחיות נוצריות המתגוררות בווילה, אך כאשר אחייניתן מגיעה לביקור הדברים מתחילים להשתנות.

על מנת להגיע לתוצאות מחקר זה עשה שימוש בשיטת המחקר האיכותנית.  במסגרת המחקר הנוכחי בוצע ניתוח תוכן איכותני על מנת לבדוק את ייצוג הנשים בקולנוע הפלסטיני.