הספרות מעידה בהקשר זה כי להורים חשיבות רבה בפיתוח אמפתיה אצל ילדים.

עניינה של העבודה הנוכחית הוא הקשר בין סגנונות הורות לבין דאגה אמפטית לזולת.

הספרות דנה בהשפעת ההורות על האוריינטציה העתידית של המתבגרים, כאשר ההשפעה על אוריינטציה עתידית תלוית מערכות יחסים עם הורים והאמונות הרלוונטיות של ההורים בהקשרים התרבותיים שלהם. חוקרים חזו כי תמיכה הורית בגיל ההתבגרות מובילה לעמדות עתידיות חיוביות, להשיג את מטרות, תחושת שליטה פנימית ואופטימיות. כלומר, מתבגרים שתופסים את הוריהם כתומכים אופטימיים לגבי עתידם מכאן שאוירה משפחתית תומכת מובילה לאוריינטציה עתידית הכוללת אמון, תקווה ושליטה. תמיכה הורית, חום וקבלה, אוטונומיה, מתן תחושת המסוגלות עצמית וביטחון חיוני וסמכות הורית משמש כתזכורת חיצונית אודות אחריות וסדרי עדיפויות וכן הגנה מפני לחץ או כישלון.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון האם קיים קשר בין סגנונות הורות לבין דאגה אמפטית לזולת ? הבדיקה נערכה בקרב סטודנטים הלומדים במוסדות אקדמיים.

כלי המחקר היה שאלון: שאלון 1 סגנונות ההורות ושאלון תפיסת מתן עזרה .
ההשערות שנבדקו הן:
השערה 1 – קיים קשר שלילי בין סגנון הורות מתירני לבין דאגה אמפטית לזולת.
השערה 2 – קיים קשר חיובי בין סגנון הורות סמכותי לבין דאגה אמפטית לזולת.
השערה 3 – קיים קשר שלילי בין סגנון הורות סמכותני לבין דאגה אמפטית לזולת.

מסקנתו המרכזית של המחקר היא כי קיים קשר חיובי בין סגנון הורות סמכותי לבין דאגה אמפטית לזולת.