בשנות "המלחמה הקרה" (1945-1991) – השנים שבהן שררה מתיחות מתמדת בין הגוש המזרחי (ברית-המועצות והמדינות הקומוניסטיות) לבין גוש המערבי (המדינות המערביות-דמוקרטיות בהנהגת ארצות-הברית) – היו גם מלחמות "חמות", שאליהן שלחה ארצות-הברית את חייליה במטרה מוצהרת למנוע את התפשטות הקומוניזם.

העבודה הנוכחית עוסקת במלחמת ווייטנאם, ומתמקדת באסטרטגיה האמריקאית במלחמה, תוצאותיה וכשליה.

התפישות האידאולוגיות, שהנחו את המדיניות האמריקנית באותן שנים, נבעו בעיקרן מתיאורית הדומינו אשר טענה כי נפילת מדינה אחת בידי הגוש הקומוניסטי, תוביל לנפילתן של מדינות נוספות. ארצות הברית פעלה למיגור הקומוניזם והביטוי האקטיבי לכך היה פריצתן של מלחמות כמו המלחמות בקוריאה (1950-1953) והמלחמות בווייטנאם (1959-1973) .

מלחמת וייטנאם, שהתחוללה בין השנים 1973–1964, הייתה הארוכה במלחמות שניהלה ארצות הברית והראשונה שבה הובס צבאה של המעצמה החזקה והעשירה ביותר. הסכם הפסקת האש והנסיגה שנחתמו בשנת 1973 בפריז בין ארצות הברית לווייטנאם הצפונית היו למעשה האקט האחרון במאמץ האמריקני הכושל למנוע את הפיכתה של וייטנאם כולה למדינה קומוניסטית. מאמץ זה נמשך כ־20 שנה ועלה בחייהם של יותר מ־58,000 חיילים אמריקנים ובחייהם של כשני מיליוני וייטנאמיים.

העבודה הנוכחית עוסקת במלחמת ווייטנאם, תוך התמקדות באסטרטגיה האמריקאית במלחמה, תוצאותיה וכשליה. כלומר שאלת המחקר בוחנת כיצד האסטרטגיה שננקטה במלחמת וייטנאם על ידי ארצות הברית השפיע על תוצאות המלחמה והכשלים העולים ממלחמה זו, לאור התבוסה האמריקאית.

בדיקת האסטרטגיה שננקטה במלחמת וייטנאם על ידי ארצות הברית והשפעתה על תוצאות המלחמה וכשליה, כללה סקירת ספרות מחקרית וספרים הדנים במלחמת ווייטנאם. כמו כן, נערך דיון אודות המלחמה הקרה , הגורמים לפרוץ מלחמת ווייטנאם, מהלכי המלחמה, אסטרטגיית הלחימה, מדיניות הממשל האמריקאי לאורך המלחמה, תוצאות המלחמה, כשלים ולקחים.