הספרות מלמדת כי ייצוגיי המגדר ואופן ייצוגן בפרסומות מייצגים את המציאות החברתית- תרבותית ואת ההבדלים בין המינים. הפרסומת למעשה, מהווה חלק חשוב בשידורי הטלוויזיה ובכל אמצעי התקשורת האחרים.

עבודה זו בוחנת כיצד ייצוגים של מיניות האישה הופכים את האלימות על רקע מיני מקובלת וסבירה. העבודה בוחנת גם את דמות האישה בפרסומות וכן את תרבות האונס.

אונס מוגדר כפעילות מינית הנכפית על אישה שאינה מוכנה לבצע את אותה פעילות מינית. החברה כיום פחות ופחות מקבלת אונס, קיימת עליה באמפתיה כלפי קורבנות אונס ונכונות מוגברת לצמצם הערות סקסיסטיות . במקביל הפרסומות המיוצגות על ידי דוגמניות הופכות מיניות יותר ויותר, עד כדי התערטלות מלאה.

הפרסומת מציעה פתרונות למתחים חברתיים, מספקת מודל להזדהות, ומכריזה על קיומו של סדר חברתי זה או אחר העבודה הנוכחית תבחן את הקשר בין תרבות האונס לבין ייצוג האישה בפרסומות אופנת נשים של שנות ה-2000.

השאלה הנשאלת כיצד ייצוגים של מיניות נשים הופכים את האלימות על רקע מיני למקובלת וסבירה

במסגרת העבודה נבחנת דמות האישה בפרסומות וכן את תרבת האונס. בהמשך מנותחות 3 פרסומות על מנת לבחון כיצד מוצגת האישה והאם היא באמת מעודדת/מגרה את הגבר ומעצימה את התאווה המינית כלפיה עד כדי אלימות מינית או אונס.

ניתוח הפרסומות מחזק תוצאות של מחקרים אחרים, רבים שנערכו בתחום על אופן הצגת האישה בפרסומת, על דימוי האישה המוצגת באופן מיני ובוטה, כאשר אנשי הפרסום נוטים לייצר פרסומות הכוללות פרובוקציה מינית.