אחד המשתנים המרכזיים בשוק הדיון הן המשכנתאות. כידוע, משכנתא היא אחת הבטוחות המורכבות והמסוכנות הניתנות על ידי המשכנתא ללווה ואילו בעיני המלווה היא נחשבת בטוחה טובה ויעילה במיוחד.

עבודה זו הינה סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את את מאפייני נטילת המשכנתאות והטיפול בסיכוני הבנקים המלווים

בנקים ממלאים תפקיד מרכזי בכלכלה באמצעות יצירת אשראי , אשראי המהווה סיכון מערכת הבנקאית. בארצות הברית, ביטוח פיקדונות מפחית חוסר ודאות הנוגע לביטחון התחייבויות בנקאיות בנוסף, קיים פיקוח שוטף והון רגולטורי המקטין את הסיכון של חדלות פירעון. רמות ההון הן קריטיות למשרד הבינוי והשיכון בנוסף, ניהול סיכונים פנימי אפקטיבי דורש גם הקצאת הון מתאימה.

הבנקים, חפשו אחר תשואות גבוהות גם במחיר עליית הסיכון וסיפקו כמות גדולה של משכנתאות במטרה להגדיל את מאגר ניירות הערך שבהן יכלו לסחור. האינטרס של הבנקים למכור ניירות ערך הוביל לשינוי של הקריטריונים למתן המשכנתאות. המלווים האמינו שעליית המחיר המתמדת בתחום הנדל"ן תהווה רשת ביטחון לסיכון במתן ההלוואה.

בתקופות של משבר משכנתאות, הון אינו פועל כדי למנוע עוולות מסוימות ולכן יש להגדיל את תפקידו של ההון עצמי מבלי להתעלם מהתחייבויות חוזיות בין מלווים ולווים. הון עצמי קיים כדי להגן על הלווים ומלווים. כדי לבחון את הפעולה והתפתחות, אם בכלל, של הון בתקופות של משבר משכנתאות, נבדקו שלוש תקופות זמן של דיור: השפל הגדול של שנות ה -1930 המוקדמות, חיסכון ומשבר ההלוואות של שנות ה -1980 המאוחרות ותחילת 1990, ומשבר משכנתאות הסאב-פריים והמיתון הגדול בין השנים 2007 – 2008. בכל שלוש תקופות הזמן, ערכי הנדל"ן התמוטטו באופן דרמטי, וכתוצאה מכך מיליוני הבתים בארה"ב ירדו לשווי של פחות מיתרת המשכנתא.