ככלל, המיעוט הערבי, נחשב לקבוצה החלשה, כאשר הוא מצוי בסיכון גבוה לעוני בישראל, מרבית הערבים הם מוסלמים, חיים בכפרים ובעלי משפחות גדולות. לערבים ייצוג גבוה בקרב העניים, מעבר לשיעורם באוכלוסייה, בשל ריבוי ילדים, השכלה נמוכה, ושיעור נמוך של השתתפות נשים בכוח העבודה.

סקירת ספרות זו דנה בנושא המיעוט הערבי כגורם לעוני במדינה.

ערבים לרוב גרים בפריפריה, שם ישנו מיעוט הזדמנויות כלכליות ומעט השקעה ממשלתית בתשתיות ופיתוח. גם בשוק העבודה הישראלי הערבים סובלים מאפליה. מאפיינים אלו גורמים לעוני רב בקרבם.

קיימים הבדלים בין יהודים לערבים בשיעור התעסוקה ע"פ ענפים שונים, כאשר אי השוויון התעסוקתי בין יהודים וערבים בכל הקשור למשלח יד נובע ממספר סיבות ואחת מהן היא משתנה השכלה. שיעור מס שנות לימוד בקרב הערבים וכן שיעור מסיימי תואר ראשון נמוך משיעור המשכילים במגזר היהודי, נתון המקשה על בני המגזר הערבי להתברג בענפים כלכליים יוקרתיים ורווחיים יותר ולכן הם עוסקים לרוב במשלחי יד נמוכים.

כמו כן האפליה בשיעור הערבים בעבודות צווארן לבן מסתמכת על הנימוק הביטחוני, כאשר האפשרות כי מנהל ערבי או מהנדס ערבי יעמיד מפעל מסוים מצריך תחקיר בטחוני ומהווה גורם מרתיע. בנוסף, עובדים מקבוצות מיעוטים מגויסים אחרונים בעת גאות והם גם הראשונים שמפטרים אותם בעת שפל. הנתונים מראים שההסבר הסביר ביותר לעלייה היחסית בשיעור ההיפרדות של ערבים ישראלים ממעסיקיהם הוא התגברות האפליה כלפי ערבים.

נתונים כלכליים מובילים  פער העוני בין יהודים וערבים בישראל הולך ומתרחב, עם מספר גדל והולך של משקי בית הערבים שחיים בעוני. ההשקעה הציבורית הנמוכה ביישובים ערבים בחמשת העשורים האחרונים הביאה למחסור בתשתיות תעסוקה כדי להכיל את מספר הגדל וההולך של אנשים צעירים.