בישראל, האוכלוסייה הערבית חיה מרביתה בכפרים ובערים. נשים כפריות עובדות גם מחוץ לביתן, בשדה. אין הן תמיד סגורות ומסוגרות בביתן, אבל קשרים ותקשורת עם גברים שאינם בני המשפחה נמנעים במסגרת זו ואינם רצויים בדרך כלל.

סקירת ספרות זו שעניינה בהתפתחות מעמדה של האישה הערבייה בישראל והקשר לאופטימיות.

על אף התמורות והשינויים, האישה על פי האמונה האסלאמית נתפסת כשלילית. ראשית תשוקתה המינית גדולה יותר משל הגבר, ותפקידה לעורר מינית את הגבר, ורק נסיבות חיצוניות קיצוניות יוכלו למנוע ממנו לבצע את רצונו.

המעמד האישי של האישה הערבייה מוגן על ידי מערכת המשפט הישראלית הליבראלית כאשר המעמד המשפטי של האישה במדינה וחוקי המדינה, המתירים העברת הירושה לידיה ומגנים על זכותה להיות בת חורין, חיזקו את מעמדה ואת עצמאותה היחסית, צמצמו את תלותה במשפחה ואפשרו לה להביע את רצונותיה ללא התלות הכלכלית המוחלטת במשפחה.

למרות הקשיים הרבים אותם מערים המבנה החברתי-משפחתי ותופעת החזרה לדת, הנשים הערביות יכולות להצביע גם על הישגים גדולים בתחומי המחקר, העיתונות, הביטוח, עריכת הדין (כולל השופטת הערבייה הראשונה גאדה סעד), הרפואה,ההנדסה

מעמדן הפוליטי של הנשים הערביות לא שונה בהרבה מהסיבה שנשים ערביות הן הקבוצה החלשה ביותר בקרב ציבור הנשים בעיקר מבחינה פוליטית. גברים ערבים זוכים לנתח כוח במערכת הפוליטית, שממנה מודרות הנשים הערביות באופן גורף.

אופטימיות מוגדרת כנטייה של אדם לצפות לחיים טובים ולרגשות חיוביים. לעומת זאת הפסימיות הנה נטייה לצפות לתוצאות שליליות , לרגשות שלילים  ולנברוטיות . אופטימיות הנה נטייה לציפיות חיוביות או אמונה בתוצאות חיוביות מוכללות אף אם מוערמים קשיים ומכשולים בדרך נוטה להיות בעל  השקפה חיובית משפיעה על המוטיבציה והמאמץ לעמוד בציפיות.