בעשורים האחרונים החל משרד החינוך לספק למערכת החינוך הערבית שירותים נלווים כמו ספריות, שעות העשרה, ייעוץ פסיכולוגי, סל תרבות וכו',

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את מאפייני מערכת החינוך הערבית בישראל.

בשנת 1953 נוסחו מטרות החינוך  בלא אזכור הערבים . בסעיף 2 של חוק החינוך הממלכתי נקבעו מטרות החינוך ובהן המטרה "לבסס חינוך יסודי על פי ערכי התרבות היהודית, נאמנות למדינה ולעם היהודי ,יוצא מכך שקיימת התעלמות מין העובדה שלא כול אוכלוסי המדינה הם יהודים.

השינוי העיקרי במערכת החינוך הערבית החל בשנות ה – 80 כאשר החלו הרשויות המקומיות הערביות לתת את הדעת לסוגיית החינוך וחשיבותו. הוקמו בתי ספר רבים תיכוניים ויסודיים, מספר התלמידים עלה ,מספר המבנים וחדרי הלימוד עלה, מספרן של הבנות הערביות הלומדות עלה, שיעורי הנשירה צומצמו, גדל שיעורם של המורים בעלי ההשכלה האקדמאית ובשנות ה – 90  שיעור המורים האקדמאים והמוסמכים הלך והשתווה עם המגזר היהודי.

מדיניות משרד החינוך והתרבות מחייבת לימוד עברית מכיתה ג ועד כיתה י"ב, כשהתלמיד הערבי לא יהיה זכאי לתעודת בגרות בלי שיעמוד בבחינת הבגרות בעברית

לעומת זאת, על פי הוראת משרד החינוך לימוד הערבית (עד תשנ"ו) אינו חובה בבתי-הספר היהודיים, וכי קיימת אפשרות לבחור בין צרפתית לערבית וחלק גדול מהתלמידים מעדיף ללמוד צרפתית על פני ערבית. גם הלימודים בכיתה מעורבת (יהודים וערבים) מתנהלים בשפה העברית

במקצועות הלימוד המשותפים לשתי המערכות נעשה פיתוח תוכנית הלימודים ללא שיתוף מחנכות ומחנכים ערבים או בשיתוף מזערי שלהם, והתוכניות מתורגמות לערבית בפיגור של שנים אחרי פרסום החומר בעברית.