הפוטוריזם (future – עתיד) הוא תנועה אומנותית איטלקית בעלת גוון רדיקלי שייסד המשורר מארינטי . הרדיקליות באה לידי ביטוי בשלילת המסורת, תמיכה במוסליני ובמשטר הפשיסטי ובהערצת האלימות והאסתטיקה האלימה

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הסוקרת סגנונות באמנות של המאה ה 20.

כלי הפולחן וכלי השימוש הפרימיטיביים הגיעו לאירופה בתחילת המאה בעקבות המחקר הגיאוגרפי והאנתרופולוגי, כבעל מקור עוצמה ושילבו ביצירתם פריטים שונים כ"ציטוט" או העתק. מגמה זו של שילוב האמנות הפרימיטיבית ביצירת האמנות המערבית, מצאה ביטוייה בקוביזם,באקספרסיוניזם ובפוביזם בתחילת המאה, והמשכה באמנות המופשטת ובפוסט מודרניזם

הפוטוריסטים טענו כי במלחמה מגיעה המכונה לשיא ביטויה בשל יכולתה לחדש, באמצעות ההרס, קשרים בין אנשים. האדם בזמן המלחמה משתנה והופך בורג במכניזם ענקי. ומכאן אני מגיע לעיקרון נוסף בפוטוריזם והוא אהבת המלחמה והאלימות, הבאים לידי ביטוי בכתבי הפוטוריסטים. כמו כן, עקרון זה נקשר קשר הדוק לחיבורם עם  המשטר הפשיסטי האלים. מאפיינים סגנוניים: שפת הקצעים של הקוביזם, השטחה והאחדת האובייקט עם הרקע

בשנים 1919 -1933  עד עליית היטלר פעל הבאוהואס.  המוביל היה ולטר גרופיוס שלקח את הכוונה של הטכנולוגיה ההרסנית של המלחמה לטובת הבנייה והקים בית ספר לבניה ומוצרי בית שיעזור למדינה להשתקם, עם בניה חכמה מהירה וטובה.

הסוריאליזים (מציאות על), הנו תנועה אומנותית –חברתית-ספרותית אשר הוקמה בשנות ה- 20 בין שתי מלחמות העולם

ייחודו של סגנון אקספרסיוניזם מופשט הנו סגנון עבודתם של אמנים שפעלו בארה"ב  בסוף שנות הארבעים ובשנות החמישים. אומנם מ\דובר ביצירה שאינה אחידה, אך המכנה השותף ליצירות סגנון זה , הנו הניסיון ליצור אמנות מופשטת שאינה פיגורטיבית תוך ממציאת דרכי ביטוי חדשות באמנות.