התאטרון הישראלי מהווה סביבת מחקר ללימוד דרכי ייצוגה של הבעיה העדתית בתרבות הישראלית, כאשר גילום דמויות של יהודים מארצות האסלאם מלמד על גישת התרבות ההגמונית האשכנזית – ציונית ל"אחר" המזרחי.

העבודה הנוכחית בוחנת את עיסוקם של מזרחים בתאטרון, כלומר במסגרת העבודה הנוכחית קיימת בחינה של הייצוג המזרחי ושל הפמיניזם המזרחי כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצגה "פאפעג'ינה".

התרבות העברית-ישראלית "הקפידה" לשכפל את מעמדה ההגמוני (השליט) של הקבוצה האשכנזית חילונית והתאטרון היה אחד מהכלים בו הסתייעה.

בעיות פוליטיות הוצגו בתאטרון ונמצא להן פתרון "חיובי" בעשורים הראשונים לקיום המדינה. משנות השמונים והילך ובאופן בולט מאז מלחמת לבנון, מתגלה בתרבות העברית בכלל ותאטרון העברי בפרט, חשיפה בוטה של עימותים, אי הסכמות וסתירות והצגתם כבלתי פתירים.

במחצית השנייה של המאה עשרים התאטרון הישראלי הוא מקום כינוסה של קבוצה שרובה הם ילידי הארץ ממוצא מערבי, בעלי השכלה עם נטיות חברתיות ופוליטיות ליברליות.

מאפיינים אלה מייחדים את התאטרון העברי עוד מתקופת טרום המדינה שנשאו בעול מצוות חלוציות וחינוכיות ומתחזקים עד שהפך להיות תאטרון ישראלי. גם בסוף המאה עשרים "הליכה לתאטרון" קשורה על פי מחקר תרבות הפנאי בישראל בצורה חזקה עם השכלה גבוהה ומוצא מערבי.

לדרכי ייצוגן של קבוצות בתאטרון הישראלי יש חשיבות בשל המקום המרכזי של התאטרון בתרבות הישראלית, שמועידים לו היהודים הישראלים, אשכנזים ומזרחיים כאחד.

נושא העבודה שנבחר לניתוח הוא עיסוק של מזרחים בתאטרון, כלומר במסגרת העבודה הנוכחית נבחן הייצוג המזרחי  ואת הפמיניזם המזרחי כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצגה "פאפעג'ינה". כדי להמחיש את הניתוח הנ"ל  נעשה שימוש בניתוח הצגת תיאטרון בשם "פאפעג'ינה" בתיאטרון יפו.

מבנה העבודה יכלול  שלושה פרקים:

1. סקירה ספרותית מקצועית שעוסקת בזהות המזרחית – סיכום המושג זהות מזרחית על ידי הכותבים וכן התחום הפמיניסטי בתאטרון ומי שעסק בזה כולל תובנות.
2. מתודולוגיה – מאפייני תיאטרון יפו – תיאטרון ערבי-עברי ורקע אודות ההצגה "פאפעג'ינה".
3. ניתוח ההצגה – ניתוח הדמויות, ייצוג המזרחי והפמיניזם המזרחי.