הצנזורה הצבאית בישראל, תפקידה למנוע נזק בטחוני שייגרם על-ידי פרסום מידע סודי. הצנזור הצבאי פועל בתוקף חלק ח לתקנות ההגנה לשעת חירום שעיקרו זכותו של הצנזור לאסור פרסום של "מה שעשוי, או עלול להיות עשוי, לפגוע, לדעתו, בהגנתה של ישראל, בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי" .

בעבודה זאת ייבחנו מאפייני הצנזורה בעניין חופש הביטוי בעידן התקשורת והאינטרנט מול בטחון המדינה כיום.

במדינת ישראל, הסכנה הקיומית גדולה ומוחשית והיא מרחפת לא רק על הקיום הלאומי, אלא גם על הקיום האישי לפיכך הביטחון הלאומי בישראל זוכה למעמד של עדיפות , מעמד אשר מתנגש לעיתים עם זכויות אחרות, כמו חופש הביטוי.

משטר דמוקרטי המבוסס על חירויות האדם, עשוי להצדיק פגיעה מסוימת בביטחון למען אינטרסים אחרים. מדינת ישראל מתקשה להגיע לאיזון ראוי בין האינטרס של ביטחון המדינה לבין האינטרס של זכויות האדם. התנאים המיוחדים של מדינת ישראל נוטים לייחס לאינטרס הביטחוני עדיפות מוחלטת על פני אינטרסים אחרים ולהקל ראש בצורך לאזן ביניהם. גישה זו, ככול הנראה, לא פסחה על בית המחוקקים ואף לא על בית המשפט.

עם זאת מבחינה משפטית, הביטחון כפוף לחוק, אסור לפעול בשם הביטחון בניגוד לחוק. אולם עדיין קיימות שאלות קשות במישור המשפטי כגון מהם הגבולות הראויים של החוק בתחום זכויות האדם ועד כמה ראוי לרשות המחוקקת שתפגע או תרשה לפגוע בזכויות-האדם למען ביטחון המדינה .

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

מבנה העבודה כולל שלושה פרקים:

1. פרק ראשון דן במדינת ישראל, בביטחון הלאומי מול השלטון הדמוקרטי, בביטחון הלאומי מול חופש העיתונות ובחוקים שונים הנובעים מצרכי ביטחון לאומי תחת איום קיומי מתמשך.
2. הפרק השני עוסק בחופש הביטוי ובכלל זה יתמקד בפסיקת חופש העיתונות ובקונפליקט בין הביטחון הלאומי לבין חופש העיתונות.
3. הפרק השלישי דן בצנזורה הצבאית, בבסיסה החוקי (תקנות ההגנה לשעת חירום) ובוועדת העורכים של העיתונות וכלי התקשורת בישראל, הפרק השלישי דן באינטרנט ככלי טרור.