התכנית להגנה על עדים הופיעה לראשונה בארצות הברית ב-1970, בשילוב עם תכנית לפירוק ארגוני פשע בסגנון המאפיה. עד אז, "קוד שתיקה" שלט הארגוני הפשע ללא עוררין, ואיום המוות ריחף מעל כל מי ששיתף פעולה עם המשטרה.

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון ההיבט החברתי, הכלכלי והמוסרי של התכנית להגנת עדים. 

במהלך שנת 2008 התקבל חוק משמעותי בתחום הדיון הפלילי, הוא החוק להגנה על עדים, התשס"ט־ 2008, שמכוחו הוקמה הרשות להגנת עדים. מטרתו העיקרית של חוק זה היא להבטיח שיתוף פעולה של עדים עם רשויות החקירה.

החוק מעניק לרשות החדשה סמכויות נרחבות להבטיח הגנה על עדים המצויים ברמת הסכנה הגבוהה ביותר, באמצעות תוכנית הגנה על עדים שיכולה לכלול שינוי זהות של העד, העתקת מקום מגוריו, סיוע לקיומו, סיוע באיתור מסגרות תעסוקה ולימוד עבורו, אבטחתו ועוד .

ההיבט הכלכלי, החברתי והמוסרי משחק תפקיד לא מבוטל בהחלטות על יישום פרויקטים ותכניות בנושאים שונים. כאשר ניתן להוכיח שההשקעה בתכנית מסוימת משתלמת ויש  להקצות משאבים למטרה זאת

התכנית להגנת עדי עשויה להיחשב כמחליפה פעולת שיקום אשר בתי הסוהר מבצעים בכל מקרה. כלומר עבודת השיקום ניתנת לאסירים באמצעות יציאה לעבודות שיקום מחוץ לבית הסוהר. קיימות תכניות שיקום שונות כמו קליה בישיבות, עבודה חקלאית בשטח סמו ,  קורסים להכשרה מקצועית.

הקמתה של רשות זו מהווה  נדבך חשוב במלחמה בפשיעה החמורה והמאורגנת ובנזקיה הכלכליים. מאידך זירוז וייעול הליכי המשפט מצמצמים את טווחי הזמן שבין ביצוע העבירה למתן העדות ובכך מצמצמים את פרק הזמן בו חשוף העד לסכנה בניסיון למנוע את מתן עדותו וחוסכים משפטים ארוכים ובזבוז כספים

העבודה מתבססת על מודל עלות תועלת הבוחן את הכדאיות הכלכלית החברתית, הכלכלי והמוסרית לעומת העלויות החברתיות, מוסריות וכלכליות שצופנת אותה תכנית.