אחת התופעות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של היהדות המודרנית הוא ללא ספק ההצלחה המדהימה של התנועה החסידית בניצחון ושמירה על מספר גדול של חסידים.

העבודה הנוכחית תבחן מהם הגורמים לשגשוג תנועת חב"ד לאחר פטירתו של מנהיגם האחרון. 

תנועת החסידות התפתחה במהירות יחסית ויש הסבורים כי במותו של הבעל שם טוב (שלעתים קרובות עדיין נחשב למייסד התנועה) בשנת 1760, המעגל שלו מנה לא יותר מכמה עשרות חסידים, אך בשנת 1820, הפכה תנועת החסידים לתנועה דומיננטית בחברה היהודית במזרח אירופה,

בעיקר באוקראינה .הסברים רבים ושונים קמו להצלחה זו: החסידות נתפסת כתנועה של התעוררות ורפורמה דתית, תנועת מחאה חברתית ומאבק מעמדי, תנועת מחשבה מיסטית יהודית מובחרת. כל החוקרים מסכימים כי החדשנות של החסידות העיקרית – וגורם מרכזי בהצלחתה- הייתה יצירת דמותו של הצדיק: מנהיג רוחני כריזמטי שפועל כמתווך בין האדם ואלוהים, ומספק תשובות לכל הבעיות, בין אם הם רוחניות ובין אם לא .

העבודה הנוכחית בוחנת מהם הגורמים לשגשוג תנועת חב"ד לאחר פטירתו של מנהיגם האחרון באמצעות ספרות מחקרית.

הסוקרת את תולדות התנועה החסידית בכללותה, מאפייניה, מנהיגיה התפשטותה בעולם וכוח הצלחתה. כמו כן, קיים דיון בתנועת חב"ד וביכולתה לסחוף אחריה מאמינים רבים גם לאחר פטירתו של מנהיגה האחרון.