טקסי הזיכרון אשר נערכים מידי שנה מידי שנה , מנציחים את הנופלים ומעלים את סוגיית השכול במדינת ישראל כסוגיה כאובה המצויה על סדר היום. לטקסי הזיכרון נושאים מרכזיים, כמו שכול, קורבן, גבורה ותקומה המשקפים נקודת המבט רשמית וממלכתית אשר מבליטה את הזהות המשותפת בחברה הישראלית-יהודית.

השאלה הנשאלת היא כיצד נתפסים כיום טקסי הזיכרון, האם הם משמרים ערכים פטריוטים כבעבר, האם הם מהווים גורם מלכד ?

תופעת המוות והשכול במדינת ישראל אינה תופעה נדירה החלה רק על זקנים, אלא תופעה שכיחה בשכבות גיל ואוכלוסייה רבות בגלל מצבנו הביטחוני המתוח.

אנו חוזים בתופעות המוות ושומעים עליהן בכלי התקשורת או בסביבתו האנושית, בין אם נרצה ובין אם לא. יש הרגשה של שותפות ולכידות בגורל וכן יש מודעות רבה לנושא והזדהות של כל תושבי המדינה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, יום השואה או האבל שאפף את המדינה כולה לאחר אסון המסוקים ב"שאר- ישוב", פיגוע במלון "פארק" בנתניה ועוד.

העבודה הנוכחית עניינה בטקסי יום הזיכרון ומשמעותם. חשיבותה של הסוגיה נעוצה בחשיבותם של טקסי הזיכרון בבחינת תוכנת, ההזדהות כלפיהם והשלכותיהם מבחינה ערכית על הפרטים בחברה. מעניין לבחון את המשמעות שיש לטקסי הזיכרון כיום, כאשר הצבא כבר לא מהווה פרה קדושה וכאשר כבר החברה איננה מעוניינת להקריב את בניה במבצע צבאי זה או אחר.

שאלת המחקר תבחן מהן המשמעויות שמעניקים סטודנטים לטקסי יום הזיכרון ועיצוב הזיכרון הקולקטיבי.

הבדיקה תיערך בקרב סטודנטים בשנות העשרים לחייהם אשר חוו טקסי זיכרון רבים וכעת בהיותם עצמאיים, לאחר שירות צבאי, מעניין לבחון את עמדותיהם ביחס לטקסי הזיכרון. כמו כן, מדובר בדור אשר נולד שנים רבות לאחר שואת היהודים ומלחמות ישראל ובראשן מלחמת יום כיפור ולכן המשמעות שהם מפיקים מטקסי הזיכרון עשויה ללמד עד כמה הטקסים משמרים את האירועים שחוותה החברה היהודית והישראלית בעבר הרחוק ועד כמה זה נוגע לדור הצעיר במדינה.

המתודולוגיה המחקרית הנה מתודולוגיה איכותנית המתחקה אחר  ודרך מחשבתם של המרואיינים. כלי המחקר בו נעשה שימוש היה ראיון מובנה ובמסגרת זאת רואיינו שני סטודנטים אשר הציגו את עמדתם ביחס לטקסי הזיכרון.