בשנים האחרונות גדל בעולם העניין בחקר תופעת הבדידות שכן מחקרים מוכיחים כי לתחושות של בדידות יש השלכות מזיקות במישורי חיים שונים למושג הבדידות תמות שונות התייחסות לניכור, זרות, חוסר משמעות ועוד. מושגים אלו החלו להתפתח בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

מטרת העבודה הייתה לבחון האם דרוזים הם בעלי תחושות בדידות גבוהות יותר משל יהודים והאם יהודים ודרוזים בעלי זהות ישראלית יחוו תחושת בדידות מועטה יותר מאשר בעלי הגדרת זהות שאינה ישראלית

הספרות מעלה כי גזע או מוצא אתני נקשרים  לתהליכי זהות , כאשר זהות אתנית נובעת מחברות בקבוצה אתנית. זהות אתנית מעניקה לאנשיה תחושת שייכות, תחושה של אחדות ומשמעות היסטורית.

כמו כן, הומוגניות קבוצתית מגבירה את תחושת הזהות הקבוצתית, כלומר, ככל שבני קבוצת הפנים דומים יותר זה לזה ונבדלים יותר מאנשים שאינם חברי הקבוצה, כך קל יותר לראות אותם כבני קבוצה אחת

מטרת העבודה הייתה לבחון האם דרוזים הם בעלי תחושות בדידות גבוהות יותר משל יהודים והאם יהודים ודרוזים בעלי זהות ישראלית יחוו תחושת בדידות מועטה יותר מאשר בעלי הגדרת זהות שאינה ישראלית.

המחקר הנוכחי עשה שימוש בשאלון מחקר המורכב משני חלקים . החלק הראשון בוחן פרטים ומאפיינים סוציו דמוגרפים אודות המשתתפים היהודים והדרוזים . החלק השני בוחן את תפיסת תחושת הבדידות של הנחקר.

ההשערה ראשונה טענה יימצא שדרוזים הם בעלי תחושות בדידות גבוהות יותר משל יהודים .השנייה טענה כי יהודים ודרוזים בעלי זהות ישראלית יחוו תחושת בדידות מועטה יותר מאשר בעלי הגדרת זהות שאינה ישראלית.

ממצאי העבודה מעלים כי תפיסת הבדידות של הדרוזים היתה גבוהה מתפיסת הבדידות של היהודים וכי הדרוזים גבוהים מהיהודים בתפיסת הבדידות הרגשית ובתפיסת הבדידות הקוגניטיבי.