נטייה לשלם דיבידנדים, עולה בקנה אחד עם תיאורית מחזור החיים, כלומר הודעת דיבידנד היא איתות על רווחיות; בתקופות של יציבות, לעומת תקופות משבר .

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון כיצד בעלי שליטה ומימון משפיעים על מדיניות דיבידנד.

שלוש ההחלטות העיקריות של החברה הן ההשקעה, מימון והחלטות הדיבידנד. החלטות הדיבידנד חשובות משום שהם יקבעו את התשלום שיקבל בעלי המניות. השאלה הקריטית במדיניות דיבידנד היא האם קיימת מדיניות דיבידנד אופטימלית

לכן מדיניות חלוקת דיבידנד היא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתחום ארגוני-מימוני אשר אמור לאזן בין האינטרסים המנוגדים של בעלי מניות ומנהלים.

ההנחה לפיה רווחיות ותזרים מזומנים הם גורמים עיקריים למדיניות תשלום הדיבידנד. כמו כן, גם בעלי המניות עשויים להשתמש בזכויותיהם על מנת להשפיע על חברות לשלם דיבידנדים, כאשר חברות עם בעלות בריכוז גבוה נוטות לשלם דיבידנדים נמוכים יותר.

העבודה הנוכחית תבחן כיצד בעלי שליטה ומימון משפיעים על מדיניות דיבידנד, כאשר הבדיקה תכלול סקירה תיאורטית ומחקרית אודות הקשר של מבנה בעלות וריכוז בעלות לבין תשלום הדיבידנד. החלק האמפירי יכלול ניתוח של מודל רגרסיה לינארית לניבוי גובה הדיבידנד על ידי שיעור בעלות בעל עניין מהותי.

הבדיקה כללה נתונים אודות 70 מקרים בהם פורסמה הודעה על חלוקת דיבידנד .הבדיקה התבצעה באמצעות מודל של רגרסיה לינארית, כאשר נבדקו המשתנים הבאים: גובה הדיבידנד המוענק, אחוז השליטה של בעל העניין המרכזי, גודל החברה, רווח למניה בשנת הבדיקה ויחס ROE תשואה להון עצמי.