בני האדם נולדים למשפחה המורכבת מהורים ומאחים ואחיות, המכונה לעיתים משפחת המוצא או משפחה מכוונת בשל התפקיד המכריע שהיא ממלאת בתהליך החיברות. בבגרותם הם מקימים משפחת הולדה כדי להוליד או לאמץ ילדים משלהם.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם גברים פחות "קשורים" למשפחות המוצא הגרעיניות שלהם מנשים נעוצה בהבדלים אבולוציוניים ומגדריים?

קיים הבדל משמעותי בגיל ה"יציאה" הצעיר שלי מבית ההורים ובמעבר למקום מגורים עצמאי ופרטי, בתדירות הצורך שלי להתקשר הביתה או להגיח לביקור כמו גם להתייעץ או לקבל ברכתם של הוריי בנושאים שונים מזה הקיים אצל נשים רבות . מחקר זה בא לבדוק האם העובדה שגברים מרגישים "משוחררים" מהצורך לנקוט בפעולות רבות אשר יבטאו את הקשר הקרוב למשפחת המוצא , לא יחושו בדידות וריחוק בהעדר קשר קרוב מזה הניכר אצל נשים באותם .מבחינה פסיכולוגית נהוג לומר שנשים מפתחות את הזהות הנפרדת שלהן בתוך מערכת יחסים קרובה עם דמויות משמעותיות בחייהן (אמא ואבא בעיקר) ולכן הן צריכות פחות להתרחק מהן בתהליך ההתבגרות, לעומתן נדמה כי, גברים עסוקים יותר בהבחנת עצמם מהדמויות המשמעותיות בחייהן במיוחד האמא, לכן הם זקוקים יותר להיפרד כדי להתבגר.

כלי המחקר כלל שאלון ובו 3 חלקים: חלק א : שאלון פרטים סוציו דמוגרפיים, חלק ב : שאלון לכידות משפחתית ו חלק ג : תפיסת תפקידי מגדר.
במסגרת המחקר נבדקו שתי השערות המחקר:
1- נשים יימצא כבעלות לכידות משפחתית רבה יותר מגברים.
2- לכידות משפחתית בקרב גברים מושפעת מתפיסות תפקידי מגדר דומיננטיות.

ממצאי העבודה העלו כי נשים בעלות לכידות משפחתית רבה יותר מגברים וכי לכידות משפחתית בקרב גברים מושפעת מתפיסות תפקידי מגדר דומיננטיות. כלומר נשים קרובות יותר למשפחות המוצא וכי תפיסה מגדרית משפיעה על קרבת גברים למשפחות המוצא.