העצמת מורים הנה מרכיב קריטי במאמצים לשיפור בתי הספר. בניסיונות ליצור סביבת עבודה מעצימה יותר עבור מורים, חשובה במיוחד מנהיגותו של המנהל וחשוב להבין כיצד מושפעת העצמת המורים מסגנונות הניהול של המנהל. תוצאות מחקר מלמדות שמורים מאמינים שהם מועצמים יותר, בבתי ספר שבהם מנהלים בונים את הארגון כמשאב אנושי ומגלים מנהיגות מתוך מסגרת זו

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין העצמה לבין סגנון מנהיגות ומסוגלות עצמית בקרב מורים.

הצלחה חינוכית בבתי- ספר תלויה במידה רבה ביכולת המורה ללמד ולהוות מודל חינוכי טוב בעבור תלמידיו. על בסיס הנחה זו, נראה כי דרושה הבנה מעמיקה של תהליכי ההעצמה ופיתוח תחושת מסוגלותם העצמית של מורים, על- מנת שאלו יוכלו להתמודד עם האתגרים הרבים שהעבודה החינוכית מזמנת עבורם.

תפקיד המנהיגות של מנהלים במערכת החינוכית מרכזי וקריטי להצלחת בית הספר. מנהיגים יוצרים ומספקים חזון עבור המונהגים וכך משפיעים במידה רבה על קידום בית הספר. אם כך הדבר, הרי שהעצמה ותחושת מסוגלותם העצמית של מורים תלויה במידה רבה בסגנון המנהיגות בו משתמש המנהל.

העבודה הנוכחית בחנה את הקשר בין העצמה לבין סגנון מנהיגות ומסוגלות עצמית בקרב מורים. מדגם המחקר כלל אנשי חינוך, מרביתו נשים, מרביתם בעלי תואר ראשון, מרביתם מורים, מלמדים בבית ספר יסודי ובעלי וותק ממוצע של 6 שנים.

כלי המחקר היה שאלון אשר בחן סגנון מנהיגות ,שאלון מסוגלות עצמית ושאלון העצמה .

מסקנות המחקר הן כי קיים קשר חיובי בין סגנון מנהיגות מעצב לבין העצמה, קיים קשר שלילי בין סגנון מנהיגות מתגמל לבין העצמה וקיים קשר חיובי בין מסוגלות עצמית לבין העצמה. כלומר מנהיגים מעצבים יטיבו להעצים את מוריהם וכי מורים בעלי מסוגלות עצמית , הם גם מורים בעלי העצמה גבוהה.