אדם הנוטה לווכחנות מזהה נושאים שנויים במחלוקת במצבים שונים, לוקח צד במחלוקת ומנסה תגובה שונה מהצד השני. זוהי "תקיפת הנושא" המוצע ע"י צידוד בדעה מסוימת לעומת אחרים המצדדים בדעה שונה.

עבודת סמינריון זו בוחנת את סגנון תקשורת הממונה והנטייה להתפלמסות כמשפיעה על שביעות הרצון של עובדים בעלי עצמי עצמאי ובעלי עצמי מקושר בארגון.

כמו רוב סגנונות התקשורת, גם הנטייה הווכחנות היא תלוית תרבות . נשים וגברים נבדלים בווכחנות, כאשר נשים מתונות יותר , כמו גם אירופאים לעומת אמריקאים , כאשר גברים ואמריקאים נוטים יותר לווכחנות.

בחברות אינדיבידואליסטיות, ווכחנות נמצאה כצורה בונה ונכונה לתקשורת אגרסיבית. היא מקושרת לסיפוק בעבודה בקשר חיובי . בחברה המערבית, ווכחנות מקושרת ללמידה, התפתחות אינטלקטואלית, יכולת פתרון בעיות . לעומת זאת, בחברות קולקטיביסטיות הווכחנות אינה נתפסת בדבר חיובי. מחקר שנעשה ביפן, הראה כי היפנים נטו פחות להיכנס למצבים מעוררי ויכוח והם בעלי מאפיינים חלשים יותר לווכחנות.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון האם סגנון תקשורת הממונה והנטייה להתפלמסות משפיעים על שביעות הרצון של עובדים בעלי עצמי עצמאי ובעלי עצמי מקושר בארגון.

כלי המחקר היה שאלון אשר בחן את משתני המחקר וכי ממצאי העבודה העלו מספר מסקנות עיקריות: הנבדקים תופסים עצמם בעיקר כבעלי עצמי עצמאי, תופסים את סגנון ההתפלמסות של הממונה כסגנון נגיש, תופסים את סגנון התקשורת של הממונה כדומיננטי ושבעים במידה רבה מהממונה.

בבחינת השערות המחקר נמצא בין היתר כי קיים הבדל בין הנבדקים בסגנון ההתפלמסות של הממונה (אפקט עיקרי), עובדים אשר תופסים את הממונה כמתפלמס יהיו שביעי רצון במידה רבה יותר וכן נמצא אפקט אינטראקציה של מוצא התפלמסות על שביעות הרצון.