ירושלים הקדומה שכנה, מחוץ לשטחה של העיר העתיקה, והיא הגרעין העירוני, שממנו צמחה העיר בתקופות מאוחרות יותר והתפשטה לגבעות נוספות. הר הבית מהווה מעין כתר על ראשה של העיר הקדומה ומצוי ב"ירכתי צפון". על מדרונה המזרחי נובע מעיינה היחיד של העיר, הגיחון, שאילולי קיומו לא הייתה העיר קיימת.
עבודה זו בוחנת את העיר ירושלים בתקופת מלכותם של דוד ושלמה.
רק הבנת מקומו של הגרעין הקדום מסבירה את חשיבותו הטופוגרפית של הר-הבית המציין את פסגת העיר. שטחו של הגרעין הקדום הוא כ-80 דונם והוא דומה לשטחן של ערים כנעניות אחרות בחבל ההר של ארץ ישראל?
ירושלים נקראה עיר יבוס וישבו בה היבוסים. יהושע, בתקופת הכיבוש וההתנחלות, לא כבש את ירושלים. היא נכבשה רק לאחר כמאתיים שנה, בימי דויד המלך. עם כיבושה, קבע דוד המלך את ירושלים כעיר מלוכה כמרכז המדיני, הכלכלי, המנהלי והרוחני-דתי.
העבודה הנוכחית בוחנת את העיר ירושלים בתקופת מלכותם של דוד ושלמה.
הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.
ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מלכות בית דוד נקשרה למרכזיותה של ירושלים כבירת עם ישראל כאשר ירושלים היא העיר אשר בחר בה ה למקום מושבו בקשר בל ינתק לבית דוד – בחיר ה לעולם. כמו כן, הבנייה בימי דוד ושלמה, תרמה למימוש המגמה להעלאת מרכזיותה של ירושלים.
גם לאחר מלכות שלמה, המשיכה ירושלים בפריחתה . למשל , מלכותו הארוכה של עזיהו הייתה מתקופות הפריחה החשובות שידעה העיר לאחר הפילוג. שלב חדש בתולדות ירושלים ובמעמדה הדתי והלאומי נפתח עם מלכות חזקיהו ביהודה.
1. מבוא
2. ירושלים בימי דוד
2.1 דוד המלך-סקירה
2.2 ירושלים בימי דוד
3. ירושלים בימי שלמה
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה