פינסקר (1821-1891) היה משכיל מתבולל אשר הפך לציוני בעקבות הפוגרומים והאנטישמיות הרשמית ברוסיה . פינסקר היה בעל נפש פיוטית מחד וכבד נמלץ , מלא רגש, סוער, קובל ומוכיח מאידך . אישיותו באה לידי ביטוי בולט חיבורו "אוטואמנציפציה"
עבודה זו בוחנת את דמותו של פינסקר, תולדות חייו, חיבורו אוטואמנציפציה והביקורת שהוטחה בפינסקר בעקבות חיבור זה.
חיבורו "אוטואמנציפציה" אשר הציג תמונה קודרת, פסימית אודות מצב היהודים בגולה, העלה ביקורת רבה כלפיו ואכן חיבורו שזור בביטויים קשים אודות העם היהודי , "כאומה שמתה מכבר…. העולם הביט וראה בעם הזה את הדמות המאוימת של מת המתהלך בין החיים… דמות משונה זו…. מן הנמנע היה שלא תחולל גם רושם זר מוזר בדמיון העמים…… אימה מפני רוח הרפאים היהודי ….זאת האימה הביאה לידי איבה, אשר בצירוף עם שאר נסיבות, פנתה מקום ליודופוביה…. יודופוביה היא פסיכוזה. כפסיכוזה היא תורשתית וכמחלה מורשת זה אלפיים שנה אין לה תרופה.
העבודה הנוכחית עסקה בפינסקר, רעיונותיו , חיבורו הנודע "אוטואמנציפציה" והביקורת שעלתה בעקבות פרסום החיבור ורעיונותיו.
הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.
ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי חיבורו "אוטואמנציפציה" עורר סערה בקרב יהודים דתיים, ציוניים, ברחבי אירופה, משום שהעמיד את היהודים במעמד נחות, התעלם מההיבט הדתי, ביקר את חולשת העם היהודי וחוסר התושייה שבו , לא תאם את המציאות באופן מדויק והעלה תכנית שלא הייתה ברת מימוש.
נראה כי פינסקר, בחיבורו ניסה להעיר את העם היהודי מחלום הגלות ויכולתו להתמזג עם המתיישבים באירופה. הוא עוד בתקופתו, השכיל להבין, כי האפליה והגזענות היא מנת חלקה של החברה והאנושות והיא איננה ניתנת לריפוי והחלמה. הוא הדגיש כי היהודי יהיה לעולם שונה ושנוא ולמעשה חזה את עתיד העם היהודי אשר התברר כלא רחוק מהמציאות המרה.
1. מבוא
2. פינסקר – רקע כללי
3. אוטואמנציפציה
4. הביקורת כלפי פינסקר
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה