מדיניות חוץ מוגדרת כסדרה של החלטות להקצאה של משאבים עפ"י הנחיות קיימות המופעלת לצורך מימוש יעדים בתחום מוגדר וביניהן: החלטות – ברירות בין חלופות; סוגיה של הנחיות קיימות – אסטרטגיה; אידיאולוגיה; השקפת עולם והתרגום של החלטה לכלל פעולה.
עבודת זו בוחנת מה היו מאפייני האינטרסים והיעדים של ישראל ואש"ף שעלו במסגרת הסכם אוסלו וכיצד באו לידי מימוש?
חקר מדינות החוץ של ישראל מתרכז באירועים מיוחדים כמלחמות או כהסכמים בעלי משמעות אסטרטגית , יחד עם זאת תיעוד מקורות מדיניות החוץ בהקשר זה, בעיקר בעשורים הראשונים למדינת ישראל הנו דל ביותר ומתרכז בכתביו של בן גוריון ובקביעת הקווים המנחים את מדיניות החוץ הישראלית. הקווים המנחים עליהם הושתתה מדיניות החוץ הישראלית בראשיתה ועד היום היו המגמה לריכוז של רוב יהודי במולדתו, בארץ ישראל, קיומה של מדינה יהודית בעלת רוב יהודי מוחלט בארץ ישראל, החייאתה של תרבות עברית (שפה, ספרות, היסטוריה, יצירה) כיסוד הרוחני של המדינה היהודית בארץ ישראל והשאיפה כי העם היהודי יהיה עם ככל העמים, החי חופשי במדינתו ומקיים בה חיים איכותיים, שיש בהם שפע, קדמה ותרבות.
העבודה הנוכחית בוחנת מה היו מאפייני האינטרסים והיעדים של ישראל ואש"ף שעלו במסגרת הסכם אוסלו וכיצד באו לידי מימוש?
השערת המחקר:יימצא כי מאפייני האינטרסים והיעדים של ישראל ואש"ף שעלו במסגרת הסכם אוסלו באו לידי מימוש חלקי בקרב ישראל ואש"ף.
שיטת המחקר הינה איכותית: ניתוח חקר איכותני + חקר אירועים, במסגרתה נעשה שימוש בספרים ומאמרים הבוחנים והמנתחים את האינטרסים של אש"ף וישראל שהביאו לקיום קשרים ביניהן, את ההשפעות הסביבתיות מצד מדינות מזה"ת וכן את השקפת והשפעת המעצמות על יחסים אלה.
מבוא
פרק א – הרקע להסכם אוסלו
א.1 פרוץ האינתיפאדה
פרק ב - ועידת אוסלו
פרק ג - מעורבות הנורווגים
סיכום
ביבליוגרפיה