על פי החוק בישראל, שכר המינימום הוא 47.5% מהשכר הממוצע במשק, והוא חל גם על  עובדי שטחים ועובדים זרים. שכר המינימום בישראל הוא 53% מהשכר החציוני (למשרה מלאה), והוא גבוה יחסית למדינות  DCEO בהן הוא נע בין 31 ו- 57 אחוזים מהשכר החציוני.

בעבודה זו נבחנת השפעת את ההיבטים הכלכליים העולים משכר המינימום הנהוג בישראל..

הציות לחוק שכר המינימום הוא חלקי כ 60% ולפיכך שיעור המועסקים המשתכרים שכר מינימום בסקטור העסקי נמוך עוד יותר ,כ 8- אחוזים. בין הענפים השונים, קיימת שונות רבה בין שיעור המשתכרים עד שכר המינימום מכלל המועסקים ובמידת הציות לחוק.

בתעשייה שיעור המשתכרים עד שכר המינימום דומה לזה של כלל הסקטור העסקי. ענפים בהם שיעור המשתכרים שכר מינימום גבוה במיוחד הם ענפי הטקסטיל וההלבשה כ 50%  החקלאות כ 25%  השירותים האישיים כ 50% אחוזים ושירותי אירוח ואוכל כ 25%.

תשלום שכר מינימום נעשה במסגרת החוק (תשמ"ז-)1987 ויש לו היבטים כלכליים כדאיים, מאידך אכיפתו ואי אכיפתו פוגעת בזכותו של האדם לקיום מינימאלי ויש בכך תופעה לא מוסרית שיש להימנע ממנה

לצורך בחינת סוגיה זו בחלק הראשון לעבודה זו אציג את ההיבטים הכלכליים התומכים והמתנגדים לשכר המינימום והעלתו . בחלקה השני בעבודה אסקור את המאפיינים הדומים והשונים העולים מהמאמרים