עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את האינטרסים של מלכות ישראל, מלכות יהודה וממלכת עמון אשר השפיעו על היחסים ביניהם.
מאז ומעולם ארץ ישראל הושפעה ממיקומה הגאוגרפי וליתר דיוק יחסיה הגאו-פוליטיים עם החבלים השכנים. חשיבותה הגאו–פוליטית העיקרית היא היותה ארץ מעבר אל מצרים.
מצבה הגאו-פוליטי של ארץ ישראל כמקום מפגש של יבשות ותרבויות היה טבוע בתודעת הקדמונים, כאשר כל המין האנושי נחלק לשלוש קבוצות עיקריות אשר הקיפו את ישראל: בני שם במזרח, בני חם בדרום ובני יפת בצפון ובמערב. בקבוצת בני שם נכללו עמים דוברי לשונות שמיות אשר בני ישראל ראו אותם כקרובים אליהם. המסורת הקדומה טוענת לקשר דם בין בני ישראל לבני שם בני חם כלל את הכנענים ששפתם הייתה דומה לעברית. עם זאת לפי התיאור המקראי בני ישראל נבדלו מן הכנענים במוצאם, במבנה חברתם ובתורתם. לבני יפת הייתה קירבה פחותה לבני ישראל ועימם נכללו עמי הצפון, דוברי לשונות הודו-אירופיות ובכללם התושבים היוונים באזור הים התיכון.
במסגרת העבודה הנוכחית ייבחנו האינטרסים של מלכות ישראל, מלכות יהודה וממלכת עמון אשר השפיעו על היחסים ביניהם?
הנחת העבודה היא כי האינטרסים הצבאיים והטריטוריאליים השפיעו על מערת היחסים בין ממלת יהודה-ישראל-עמון.
שיטת המחקר הנה איכותית: ניתוח חקר איכותני+חקר אירועים, במסגרתה אעשה שימוש בספרים הבוחנים והמנתחים את מערכת היחסים של ממלכת יהודה, ישראל ועמון ואת האינטרסים של הממלכות המקורות.
1. מבוא
1.1 ממלכת ישראל, יהודה ועמון–סקירה היסטורית.
2. האינטרסים והיחסים אשר עיצבו את יחסי הממלכות.
3. סיכום.
4. ביבליוגרפיה.