עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הקשר בין תמיכה חברתית והתמודדות לבין שביעות רצון מאיכות החיים בקרב נשים מרמת הגולן ונשים סוריות

בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, כבשה מדינת ישראל את הרמה הסורית ושינתה את שמה לרמת הגולן. עד שנת 1981 נחשב השטח הזה ככפוף לאדמיניסטרציה צבאית, זאת עד הישראלי שחוקק החוק המצרף את רמת הגולן לשטחה הריבוני של מדינת ישראל, ואשר מחיל בכך את האזרחות הישראלית על האזרחים הסוריים שנשארו ברמת הגולן. סוריה התנגדה לחוק זה ועל מנת לעודד את נאמנותם של אזרחי רמת הגולן לסוריה היא הציעה מלגה של לימודי חינם באוניברסיטאות הסוריות תושביה של רמת הגולן. מאז, רבים הם הסטודנטים הלומדים בסוריה. גם התושבים הסוריים שנשארו ברמת הגולן סרבו להכיר בשלטון הישראלי ולקבל את האזרחות הישראלית. הם מתמידים לקיים קשרים עם קרוביהם מהם הם הופרדו במלחמה וקשר זה אפילו מתהדק לעתים, אם על-ידי כך שהם שולחים את ילדיהם ללמוד בסוריה כדי להכיר את קרובי משפחתם ואם בדרך מתחתנים של חתונה עם אזרחים סוריים. משנת 1967 הותר לכלות לעבור את הגבול ששבין רמת הגולן לסוריה, אם זה מרמת הגולן לסוריה או מסוריה לרמת הגולן, אלא שמי שעובר את הגבול לצורך חתונה צריך לחיות עם העובדה שזהו מסע לכיוון אחד בלבד, כשעוברים את הגבול לצד השני נאלצים העוברים להתנתק ממשפחתם, מחבריהם ומכל דבר שנשאר מאחור. העבודה הנוכחית מבקשת להתמקד בתופעה זו. הוא נערך בקרב נשים צעירות סוריות שעברו מסוריה לישראל לצורך חתונה, ושנאלצו עקב כך להיפרד ממשפחות המוצא שלהן כדי ללמוד מעט משלכותיו של מעבר משמעותי זה.

עבודה זו בחנה את הקשר בין תמיכה חברתית והתמודדות לבין שביעות רצון מאיכות החיים בקרב נשים מרמת הגולן ונשים סוריות.