מעמדה של האישה במרוקו הופלה לרעה כפועל יוצא מהמסורת המרוקאית-אסלאמית וכן מהמדוונה שגובשה בשנת 1957-1958, שנתיים לאחר השגת העצמאות. המדוונה התבססה על החוק האסלאמי המייחס לאישה מעמד נחות מכול הבחינות . במהלך שנות ה-90 וכן בעקבות הרפורמה בשנת 2003 השתפר במידה ניכרת מעמדן הנשים במרוקו.

עבודת סמינריון זו בוחנת את מעמדה של האישה במרוקו לעומת מעמדה של האישה הערבייה בישראל

האישה על פי האמונה האסלאמית ככלל ועל פי האמונה המרוקאית בפרט נתפסת כשלילית. ראשית תשוקתה המינית גדולה יותר משל הגבר, ותפקידה לעורר מינית את הגבר, ורק נסיבות חיצוניות קיצוניות יוכלו למנוע ממנו לבצע את רצונו. בהיות האישה מובילה ליצר מיני בכוחה להרוס את טובתו של הגבר. לאור הבעייתיות העולה קיימת מערכת ענישה שתפקידה לאפשר רק קיום יחסי מין ראויים בקרב נשים וגברים.

הנשים הערביות בדומה לנשים המרוקאיות נישאות לרוב באמצעות שידוך ונדרשות לקבל את הסכמת אביהן לנישואיהם . בהקשר לכך הבחירה בבן הזוג האידיאלית במרוקו וכן בחברה הערבית-ישראלית היא בקרוב משפחה.

עבודה זו עומדת על ההבדלים במעמד נשים באסלאם , תוך התמקדות במעמד האישה במרוקו לעומת מעמדה של האישה הערבייה בישראל.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי נקודת המפגש המחברת בין הנשים הערביות בישראל לעומת הנשים המרוקאיות במרוקו היא כאמור היותן משתייכות לדת האסלאם המושתת על מערכת ערכים ואמונות המדירים את האישה מתחומי החברה , הכלכלה והפוליטיקה ומצדיקים את מעמדה הנחות של האישה לעומת מעמדו של הגבר.

ההבדל המהותי בין החברה ערבית בישראל הכוללת את הנשים הערביות לעומת הנשים המרוקאיות טמון בעובדה כי מעמד האישה הערבייה בישראל מתבסס על החוק הישראלי של מדינה דמוקרטית ליבראלית אך מנגד האישה הערבייה סובלת מדיכויי כפול הכולל את דיכוי הכובד הישראלי וכן דיכוי הפטריארכיה הערבית. מעמד הנשים במרוקו מושתת על החוק האסלאמי וכן על המודוונה בראש ובראשונה . כלומר מדובר בשתי מערכות מדינתיות ובשתי מערכות חוק שונים בתכלית השינוי.