העבודה הנוכחית תבחן דעות שונות בהקשר ליחסים בין הממסד הפוליטי לאמצעי התקשורת.

חופש הביטוי הוכר כזכות יסוד בסיסית מאז שנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
חופש הביטוי מהווה את אחת מהחירויות המרכזיות והחשובות בדמוקרטיה ונחשב לאמצעי משמעותי לשמירתה. חופש הביטוי מוגדר כזכות הפרט או הקבוצה לבטא או לשמוע מחשבות, דעות, אמונות ורגשות ללא הגבלת תוכן הדברים או אמצעי הביטוי. בישראל קיימת מסורת של חופש ביטוי אשר קשורה היטב בתרבות החברתית וביסודה–הרצון לחשוף את האמת, הרצון לאפשר לפרט להגשים את עצמו והצורך לקיים דמוקרטיה.
חופש הביטוי יסודו בהנחה, "שמסקנות נכונות עשויות לעלות יותר מתוך בליל של לשונות מאשר דרך בחירה אוטוריטטית מאיזה מין שהוא".
החירות להתבטא באופן חופשי וללא פקוח מהווה תנאי הכרחי לגילויי האמת והאמת הנה ערך חשוב לקידומה של החברה. דיכוי הביטוי עלול לגרום לאנשים להניח כי האמת מוסתרת מהם ובדרך זו להוות גורם מדרבן לאמונה בכזה. שנית השתקת הדעה מובילה להשתקת דעות נוספות ובכך להרתיע מלפעול לגילוי האמת. על פי הטיעון הדמוקרטי ההכרה בחופש הביטוי כזכות יסוד מתחייבת ממהותה של הדמוקרטיה ומהווה תנאי הכרחי לקיומו והתפתחותו של משטר דמוקרטי. חופש הביטוי בהקשר לכך מבטיח לאזרחים מידע נדרש, מבטיח זרימה חופשית של מידע, מעניק אפשרות להתנגד לקיים, לגלות ליקויים ומכאן ליצירת תהליכים של שינוי חברתי.

העבודה הנוכחית תבחן דעות שונות בהקשר ליחסים בין הממסד הפוליטי לאמצעי התקשורת.