בכל שנה יולדות בישראל כ-150 אלף נשים. מרבית היולדות גם משתייכות לכוח העבודה בישראל וכי לרוב מעסיקים תופסים את זמן ההיריון והלידה כגורם המפר את שגרת העבודה השוטפת ואף פוגם בה ולכן המשפט הישראלי דואג על זכויותיהן של עובדות במהלך ההיריון והלידה ואוסר כל אפליה על בסיס מיני או בשל היריון במסגרת העבודה.

עבודת סמינריון זו בוחנת האם קיים פער בין החקיקה בנושא זכויות נשים בהריון לבין אכיפה בפועל?

על פי חוק עבודת נשים על העובדת כאשר היא בחודש החמישי להריונה להודיע למעבידה, ומרגע שנודע על כך למעסיק הוא אינו יכול להעסיקה בשעות נוספות, אינו יכול להעבידה במנוחה השבועית ו/או בעבודת לילה. ההודעה אודות ההיריון איננה חובה ומטרתה להגן על העובדת.

כמו כן, אישה בהריון אינה חייבת לדווח למעסיק על הריונה בעת ריאיון העבודה, במידה והיא לפני החודש החמישי להריון. זאת ועוד, עובדת רשאית להעדר מעבודתה בחודשי ההיריון, במידה ואישר רופא בכתב כי הריונה מחייב זאת. וההיעדרות זו אינה פוגעת בוותק של העובדת אצל מעבידה.

עובדת הרה גם רשאית להיעדר מעבודתה לצורך בדיקות רפואיות שגרתיות הקשורות בהריון.

שאלת מחקר: האם קיים פער בין החקיקה בנושא זכויות נשים בהריון לבין אכיפה בפועל?

בדיקת הסוגיה תבחן על ידי הצגת ההסדרים קיימים והסטטוטוריים הקיימים-חוקים, תקנות ופסקי דין במהלך ההיריון ולאחר ההיריון ולבסוף תיבחן מידת אכיפת החוקים בפועל.