הדימוי העצמי הנו המרכיב השיפוטי הגלובלי במושג העצמי של האדם. זהו הערך שאנשים מצמידים לתיאור העצמי שלהם: הדימוי העצמי מתייחס להערכה ולשיפוט שיש ליחיד לגבי כשירותו או יכולותיו בתחומי תוכן מובחנים בחייו.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הקשר בין סגנון מנהיגות של מנהלי בתי ספר לבין מחויבות רגשית, דימוי עצמי של המורים ותפקיד מתווך של חוללות עצמית.

הספרות מציגה מספר הגדרות למונח מנהיגות, כמו גם תיאוריות העוסקות במנהיגות. הגדרה צרה אחת למונח היא היכולת של אדם או קבוצה להוביל אנשים אל עבר מטרה משותפת.

תפקיד המנהיג הינו תפקיד ניהולי, המתבטא בצורות התנהגות מגוונות שהמנהל מאמץ בהתאם למצבים שונים. להתנהגותו זו השלכות על תפקוד העובדים, שביעות רצונם ורמת ביצועיהם.

תחושת מסוגלות אישית מתפתחת מארבעה מקורות: ניסיון מוחשי ואישי, כלומר התנסות מעשית אישית משמשת כמקור עיקרי ומשמעותי ביותר לעיצובן של אמונות ביחס למסוגלות עצמית, כיוון שהאדם בעצמו מתנסה בהן. ככל שהאדם יתנסה בחוויות הצלחה רבות יותר בביצוע מטלה נתונה כך תתחזק תחושת המסוגלות שלו ביחס לביצוע מטלה זו.

מנהיג מעצב בהיותו  מנהיג מעורר השראה מוביל לרמות גבוהות יותר של יכולות ודימוי עצמי. כלומר, בחינת  מנהיגות מעצבת על הערכה עצמית  של המנהיג , העלתה קשרים משמעותיים בין מנהיגות מעצבת לבין הערכה עצמית.

הבדיקה נערכה בקרב 60 נחקרים מורים, גברים ונשים בני 42.64 בממוצע , נשואים ברובם, ילידי הארץ,  מתגוררים בעיר ובעלי השכלה אקדמית של תואר ראשון ותואר שני. כמו כן, מרביתם מועסקים במשרה מלאה וכן הוותק בעבודה עומד על ממוצע של 13 שנה.

כלי המחקר היה שאלון עמדות אשר כלל שאלון דמוגרפי, שאלון סגנונות ניהול, שאלון בנושא מחויבות ארגונית , שאלון דימוי עצמי ו-שאלון חוללות עצמית.