על פי מחקרים קיים גידול במספר הפרופסיונאלים הבוחרים בקריירה . מעבר לקריירה שנייה רווח למשל בקרב אנשי צבא.

מטרתו של המחקר הנוכחי הנו לבחון הסתגלותם של קציני צה"ל לניהול חינוכי בבחינת סגנון מנהיגות, ניסיון, מידת ההתאמה, סיפוק והשלכות המעבר לחינוך.

במשך שנים התאפיין צבא הגנה לישראל (להלן:צה"ל) בכך שהוא ארגון המקיים חוזה פסיכולוגי בינו לבין משרתי הקבע. החוזה הזה הבטיח "תעסוקה לכל החיים", שמשמעותה מחויבות מוחלטת של הארגון כלפי משרתי הקבע להעסקתם ולפיתוח הקריירה שלהם בתמורה לנאמנותם ולהתמסרותם הטוטאלית לצה"ל. התמסרות זו באה לידי ביטוי באופן הקיצוני ביותר בנכונות המשרתים לחרף את נפשם ולעבוד ללא חשבון של שעות, ללא קבלת תגמול חומרי ההולם את השקעתם.

במקביל קיים משבר הולך וגובר במערכת החינוך הבא לידי ביטוי בירידה בהישגיהם הלימודיים של התלמידים בישראל בהשוואה לאלה של תלמידים במדינות אחרות בעולם, בפערים שהולכים וגדלים בכל הקשור לרמת ההוראה בפריפריה אל מול המרכז ,במעשי אלימות בבתי הספר ועוד .

נתונים אלו ואחרים הובילו לשיתוקה של מערכת החינוך ולצורך בכוח רענן אחראי ויצירתי שישפר את תפקודה וישקם את מעמדה. כוח רענן זה הופיע בדמותם של קצינים אשר פרשו מצה"ל. ואכן, מערכת החינוך ראתה את המפקד המשוחרר כמי שעתיד למלא תפקיד של מושיע למערכת הנתונה במשבר.

המחקר הנוכחי בא לבחון הסתגלותם של קציני צה"ל לניהול חינוכי בבחינת סגנון מנהיגות, ניסיון, מידת ההתאמה, סיפוק והשלכות המעבר לחינוך.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הסיבות לפנייה למערכת החינוך הן : הרצון לתרום לחברה, האמונה כי מפקד טוב הוא גם איש חינוך טוב , חיפוש אחר עיסוק מאתגר מבחינה אינטלקטואלית, אמונה כי ההצלחה בצה"ל תוביל להצלחה בתחום החינוך ומשיכה להוראה.

כמו כן, מרבית הקצינים אשר פרשו מצה"ל ועוסקים בהוראה התמקדו בהוראת ההיסטוריה והאזרחות. זאת ועוד, נמצא כי רוב הקצינים עוסקים דווקא בהוראה ולא בניהול.