תרפיה באמנות נותנת יכולת השוואה חזותית למטופל ולמטפל, בעיקר כשהיא מהווה חלק מתכנית טיפול מערכתית כגון, תצפיות פסיכיאטריות, מבחנים פסיכולוגיים, תרפיה אישית וקבוצתית.
מטרתה של העבודה הנוכחית היא בחינת יעילותו של הטיפול באומנות בקרב אוטיסטים.
התרפיה באומנות לא שמה דגש על התוצר המוגמר והמראה האסטטי אלא על התהליך של היצירה ובכוח המרפא הטמון בה. היא נגישה לכל אדם ללא צורך בידע, כשרון או ניסיון קודם והראיה לכך היא שכל הילדים מציירים מתוך הנאה, צורך ודרך לביטוי ופורקן רגשי.
היא שמה דגש על הכוחות והיכולות של המטופל ופחות על הבעיות ועוזרת לו להאמין בכוחותיו לשלוט וליצור את סיפור חייו.
תהליך הטיפול בתרפיה באמנות הנו אינטראקציה בין נפש-וגוף. במחקריה היא בודקת את היווצרות הדימוי היצירתי או התצורה (imagery) את הפיזיולוגיה של הרגש על בסיס תיאורית ההתקשרות ((attachment ואפקטים של פלצבו (תרופות דמה)
עבור הילד והמבוגר, השימוש בשפת היצירה עונה על צורך של ביטוי רגשות מבלי שיהיו צריכים להיות ברורים וידועים בצורה מודעת. כלומר בגלל היותה עקיפה ולא חודרנית היצירה בטיפול מאפשרת התמודדות עם חומר רגיש וטעון, חשיפה של כאב, קשיים וחולשות בדרך לא מאיימת, ועל כן היא גם מפחיתה את התנגדות שבד"כ קיימת בטיפול קונבנציונאלי. רגשות המובעים באמצעות דימויים מאפשרים למטופל להיות מוכר כאינדיבידואל מיוחד, עם חוויות מיוחדות ועם כוחות מיוחדים של ביטוי עצמי ויצירתיות. מכיוון ששפת היצירה היא חווייתית וסובייקטיבית בעיקרה, היא מאפשרת למטופל לפתח שפה טיפולית ייחודית המתאימה לו.
מטרתה של העבודה הנוכחית היא לבחון את יעילותו של הטיפול באומנות בקרב אוטיסטים באמצעות תכנית התערבות אשר כללה טיפול באומנות. במסגרת זו מוצגים 9 ציורים ולפיהם בוצע ניתוח של המאפיינים המרכזיים העולים מציורים אלו.
1. מבוא
2. רקע תאורטי
2.1 אוטיזם- הגדרות ומאפיינים
2.2 טיפול באומנות
3. תכנית ההתערבות
4. התייחסות אישית
5. ביבליוגרפיה
6. נספחים- ציורים